כל מי שמכיר את סרטי האימה של שנות ה-80, יודע שהמון מהם הם סרטי סלאשרים. סרטי הסלאשרים הפכו לתופעה גדולה לאחר קלאסיקות כמו "ליל המסיכות" או "יום שישי ה-13" שיצאו באותן שנים. רובם (בעצם, יותר מרובם) היו בעלי תקציב-נמוך, כמובן. אך כל חובב אימה ידע את טיבם. לפחות את טיבם של רובם. בתחילת שנות ה-80, הגיע לאקרנים סרט בעל תקציב-נמוך בשם "ליל הגיהנום". איני יכול לומר אם הוא היה בין המוכרים / המפורסמים בסרטי הסלאשרים באותה תקופה, אך היום זה מובן מאליו שהוא לא מקבל את ההכרה שמגיעה לו (כמו המון סרטי סלאשרים, אגב). כן, אולי הוא לא מוכר, אך את השחקנית הראשית שלו אתם בטוח תכירו: לינדה בלייר. היא תהיה מוכרת לכם כרייגן, אותה ילדה מקלאסיקת האימה הרבת-שבחים "מגרש השדים". ובכן, אני מניח שתשמחו לראות אותה במשך סרט שלם ללא איפור של פרדי קרוגר, אלא כנערה רגילה. או, כן. נערה שיודעת לצרוח טוב מאוד.
לאחר מסיבת אחוות-קולג', מגיע המבחן. על-מנת להתקבל לאחווה, ארבעה נערים יצטרכו לבצע משימה. משימה מעיקה ו... מפחידה. המשימה שהם יצטרכו לבצע, היא לבלות לילה שלם בתוך אחוזה עתיקה. שכמובן, לדברי המדריכים, היא רדופה. יש סיפור מצמרר אודות אותה אחוזה: בדיוק לפני 10 שנים, האבא רצח בה את כל משפחתו. אוררר... צמרמורת. בהחלט משהו שיימנע מאותם נערים לילה רגוע. בין אותם ארבעה נערים, יש את מרטי (לינדה בלייר). מרטי, היא כמובן סקפטית לגבי אותו סיפור. אך האם בהמשך אותו לילה באחוזה "הרדופה" מרטי תישאר סקפטית?
כמו כל סרט סלאשר משנות ה-80, גם ב"ליל" אתם תמצאו את אותם החוקים ואותן הקלישאות אשר סבבו את סרטי האימה בשנות ה-70 / 80. כן, יש בו רוצח. כן, יש בו "נערה אחרונה". כן, הוא מקפיץ. כן, הנערים עושים משום-מה תמיד את הדבר הלא נכון. כל זה לא מונע מ"ליל" להיות אחד מסרטי האימה הכיפיים ביותר שראיתי. יכול להיות שיהיו לא מעט צופים שהוא עלול להפחיד (בכל זאת, מראות מעוותים וסצנות Gore), אבל אין ספק שגם הנאה צרופה תהיה כלולה באותה חבילה. לינדה בלייר בתצוגת משחק מרשימה מאוד, כהרגלה. כמובן שקשה שלא לדמיין את אותו הקול של השד הארור מ"מגרש השדים" בכל פעם ששומעים את קולה, אבל עדיין - תצוגת משחק כשרונית ביותר. איני יכול להגיד ש"ליל הגיהנום" הוא מהטובים ביותר בסלאשרים, אבל אם אתם מחפשים סרט אימה טוב ללילה - לכו על "ליל הגיהנום".
