בשנות ה-80 יצאו המון סרטי אימה. בשנות ה-80 יצאו הרבה סרטי אימה שבנו לאט לאט את הז'אנר מחדש. כולם היו יכולים לשים לב לאגרסיביות ולמותרות החדשה שהתפתחה עם אותם סרטים של תחילת שנות ה-80; בין אם זה באפלוליות היותר בוטה ומלאה, שבירת המוסכמות של הצנזורה של אותה תקופה ובכלל - כל הסגנון של האימה. אחד האנשים שהיו אחראים לזה במיוחד זהו ג'ון קרפנטר ('ליל המסכות'). לאחר אותה יצירת מופת אימתית ודלת-התקציב "ליל המסכות", הגיע קרפנטר עם סרט שתקציבו הוא קצת יותר מרובה; "הערפל".
יש המון סיפורים אודות אנטוניו ביי: עיירת דיג עתיקה. המון סיפורים שרובם מפחידים ומבוססים על מעט עובדות ובעצם נועדו אך ורק כדי להפחיד ילדים כדי שילכו לישון, אך לא הסיפור הזה: באותו יום נוכחי בעלילת הסרט, בדיוק לפני 100 שנה - התבצע מעשה נורא, ברוטלי ורצחני על-ידי אנשי העיירה. מעשה שנחרט בהמון ראשים באותו זמן, והפך כבר לאגדה מדוברת ורבת גרסאות. האגדה מספרת, שאותם אנשים אשר היו הקרבנות לאותו מעשה אשר היה עקוב מקור, ערפל ושנאה - ישובו לנקום. מתי שהערפל יחזור לאנטוניו ביי, אותם האנשים יגיחו מן הערפל על-מנת להשיג את נקמתם בצאצאים של אותם האנשים אשר היו אחראים למעשה הנורא הזה, לפני ב100 שנה, בעיירה העתיקה - אנטוניו ביי.
"הערפל" הוא אחד מסרטי האימה הטובים ביותר משנות ה-80. יצירת מופת אפלה אשר מלווה בפסקול נהדר ומצמרר שיגרום לצופה הממוצע לשקשק מפחד. "הערפל" הוא אחד מסרטי האימה שאפשר לזקוף לזכותם את זה שהם באמת מפחידים. לא תמצאו בו יותר מידי אלמנטים של אלימות גרפית מוקצנת. לא, הוא לא עוסק בזה. הוא עוסק באימה. באפלה. לא תמצאו בו יחסים רומנטיים משניים, לא תמצאו בו דרמה. הוא עושה בדיוק את מה שסרט אימה אמור לעשות - להפחיד. ליצור אימה בדמיון שלכם. לגרום לכם להיכנס שוב לאותן מחשבות שעוברות לכם בראש בלילה האפל, כשאתם מתכסים בשמיכה שלכם למשמע... השקט. כשאתם שמים את הראש שלכם על הכרית, ומפנים את ראשכם הצידה, מנסים בכל הכוח לעצום את העיניים ולהתעלם מהמחשבות האפלות והעקובות מפחד שעוברות לכם בראש. זה מה שהוא, בעצם, הסרט הזה - לילה שקט ועקוב מאפלה. סרט שאיתו תוכלו להתכסות בשמיכה בלילה ולצלול אל תוך הרגעים האפלים ביותר של הדמיון.
- - - - -
כדי להמחיש את אמרותיי, אתם מוזמנים להקשיב אל הפסקול המיוחד של "הערפל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה